1
א הקדמה ח' בענין יראה ואהבה היראה ואהבה הם ב' מצות ממנין תרי"ג כאשר יתבארו במקומן אם יזכנו השי"ת והנה הם ממצות הנהוגים בכל עת ובכל זמן. אך להיות שהם נצרכים ביותר לכל מצוה ולכל תורה ותפלה. דאמרו בזוה"ק אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא. פקודין בלא דחילו ורחימו וגו'. הנה תראה שהיראה ואהבה הם תרין גדפין לכל מצוה להעלותה אל י"י לעשות נחת רוח לפניו ית' ולגרום יחודין עילאין. ובזולת זה נאמר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש שנשאר עמלו ויגיעתו תחת השמש בעולם העשיה. דאין גדפין למצותיו ולתורתו. שיפרחו מהעוה"ז אל העולמות העליונים. פ"כ מן הצורך לדבר בשתי המצות האלה ההקדמת המצות. והש"י יורינו בדרך האמת והישר:
2
ב מהות היראה ז"ל הזהר בראשית דף י"א בראשית ברא אלקים הדא הוא פקודא קדמאה דכלא ואקרי פקודא דא יראת י"י דאקרי ראשית דכתיב ראשית חכמה יראת י"י. יראת י"י ראשית דעת בגין דמלה דא ראשית אקרי ודא איהו תרעא לאעלא גו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא. יראה אתפרש לתלת סטרין תרין מינייהו לית בהו עקרא כדקא יאות וחד עקרא דיראה. אית ב"נ דדחיל מקוב"ה בגין דייחון בנוהי וכו' או דחיל מעונשא דגופא או דממוני'. וע"ד דחיל לי' תדיר אשתכח יראה דאיהו דחילו לקוב"ה לא שוי לעקרא. ואית ב"נ דדחיל מן קוב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא עונשא דגיהנם תרין אילין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה. ירא"ה דאיהי עקרא למדחל ב"נ למאריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין. וכלא קמי' כלא חשיבי כמה דאתמר וכל דיירי ארעא כלא חשובין. ולשואה רעותיה בההוא אתר דאיקרי יראה הרוצה לעמוד על אלו התוארים רב ושליט וכו'. עיין בס' ר"ת ומחותני כבוד הרב החסיד המקובל המפורסים מהרצ"ה שליט"א. ביאר זה על ד' אותיות של השם הנכבד והנורא אי"ה ידובר בזה אם יזכנו השי"ת. ומ"ש ולשואה רעותיה בההוא אתר דאיקרי ירא"ה קרוב לפשט הכוונה לקשר רצונו ומאוייו במקום הנק' יראה היינו השכינה הקדושה שכל מעשיו יהי' בהם חפצו ותשוקתו רק עבור השכינה ולתיקונה. לקשרה עם דודה ביחודא שלים. ותהי' רצונו ומחשבתו דבוקה בה תמיד בכה ר"ש ואמר וכו' באתר דיראה קדישא שרי. מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג. ואיהו רצועה לאלקאה חייביא. ומאן דדחיל בגין עונשא דמלקיותא וקטרוגה כמה דאתמר לא שרייא עלי' ההיא יראה י"י דאיקרי יראת י"י לחיים. אלא מאן שריא וכו' ובג"כ אתר דאקרי יראת י"י ראשית דעת אקרי וע"ד אתכליל הכא פקודא דא ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא מאן דנטיר יראה נטיר כלא לא נטיר יראה לא נטיר פקודי אורייתא דהא דא תרעא דכלא וכו' עיי"ש. ובת"ז תיקון ל"ב ז"ל תקונא קדמאה יראה ועלה אתמר ראשית חכמה יראת י"י. דאית דחילו ואית דחילו. יראת י"י דא שכינתא מלכות קדישא. יראה רעה דא רצועה לאלקאה לחייביא ומה ניהו סם המו' דס' מנוקבא דילי'. יראת י"י איהי אגרא למאן דנטר פקודין דל"ת. יראת רעה איהו רצועה לאלקאה למאן דאעבר עלייהו. קם ר"ש ואמר אלעזר ברי אית מאן דדחיל לקוב"ה בגין דייחון בנוי ויסגי עותרי' בהאי עלמא. ואי חסר מהאי לא דחיל לי' האי לא שוי ליה יראת י"י לעקר' אבל מאן דדחיל לקוב"ה בין בטיבו בין בעאקי. הא דא שוי יראת י"י ביה לעקרא דתלת דרגין אינון דיראה. אית יראה בין בטיבו בין בעאקו. ואית יראה דדחיל לקוב"ה בטובו ולא בעאקי ואית יראה דלא שוי לי' עלי' לעקרא בין לטיבו בי' לעאקו. צדיק גמור שוי לה עלי' לעקרא בין לטובו בין לדינא בינוני שוי ליה עלי' לטובו ולא לדינא. רשע גמור לא שוי לי' עיקרא לא בטובו ולא בדינא. ושכינתא אמאי אתקריאת יראה דהא הוא מסטרא דעמודא דאמצעיתא אתנטילת אלא כמה דעמודא דאמצעיתא נטיל מרחמי ודינא דאינון ימינא ושמאלא הכי איהו נטלא מתרווייהו מסטרא דשמאלא דא אתקריאת יראה פחד יצחק דמסטרא דימינא אהב"ה אתקרי ודא פקודא תניינא דאתמר בה ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד עכ"ל הנה העתקתי המאמרים האלה להיותם למזכרת להבא לעורר נפשו ביראה אבל ביאור המאמרים האלה רחבים מני ים יזכני הש"י לדבר בם וכעת לא באנו רק לדבר בענין מצות היראה אשר היא בחיוב לכל עת ובכ"ז לכל איש הישראלי ובפרט בכל תורה ותפלה ובכל מצוה והנה תתבונן דמהות היראה המסורה לכל הוא יראת הרוממות ולא יראת העונש. והיא להתבונן במחשבתו גודל רוממותו ית"ש ותפול עליו אימה ופחד ויתבושש מגדולתו. ויעמוד מרעיד כאשר יתבונן איך הוא ברי' מעוטה בדעת עומד לפני תמים דעות המשגיח עליו וכל צעדיו יספור והנה האיש אשר כבר הרגיל את נפשו ביראה הלזו והאיר אור נשמתו ונזדכך חומרו. שב לו הענין לטבע. ויראת י"י תמיד צפונה בלבו בזולת התעוררות כמו העומד בהיכל המלך תמיד ורואה גדולתו אין צריך להתעוררות הלב לחשוב בגדולתו. רק ממילא היראה תקועה בלבו. אבל מי שכבד ומגושם חומרו עדיין. הנה חומרו מונעו מהיראה ואינו מתיירא. ועכ"פ הנה היא מצוה מחוייבת אקרקפתא דגברא לעורר רעיוניו בכל עת שיזכור. להתבונן בגדולתו כפי שכלו בכדי שיתפעל ביראה. והנה היא ראשית דעת כאמור בזהר. וע"כ תיכף בעומדו ממטתו מחוייב לעורר רעיוניו. ולקבל ע"ע לקיים מצות עשה של היראה ויתבונן בגדולתו ית"ש עד שיתפעל. וכן בכל פעם שיזכור ומכש"כ קודם כל תפלה ותורה ומצוה. ואם לגודל גשמיות חומרו לא יתפעל הנה אעפי"כ קיים מצות היראה בקטנות כיון שהתעורר את נפשו. ויבקש מהש"י לעזור לו להתעוררות נפשו בפועל. וגם יסייע א"ע באבהן אברהם יצחק ויעקב שהורישו היראה לבניהם אחריהם. והיא עכ"פ בכח כל איש הישראלי ע"כ יזכיר זכות אבות עיין בס' התניא מאד עמקו מחשבותיו וגם נ"ל לצייר לפניו שם הויה בניקוד אלקים ובניקוד שב"א ובנקוד יראה. וכולי האי ואולי ירוחם מן השמים ויתפעל ביראה. ובקיצור הענין תיכף בעמדו ממטתו יזכור במצות היראה ויפנה ויטול ידיו. ויקבל ע"פ ויכוין לקיים מצות היראה ויחשוב איך הוא ית' רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין. והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב ויצייר לפניו השמות הנ"ל ויזכור זכות אבות שהורישו לנו היראה. וכ"ז יעשה גם קודם כל מצוה ותפלה ותורה. ובכל פעם שיזכור מהיום זה מה שנ"ל וידובר עוד מזה אי"ה בענייני התפלה. הנה בזאת נלפע"ד אשר יקויים המצוה לכל איש ואיש מהמון אשר כח חומרם עדיין מגושם. ולא יתפעלו כרגע אעפי"כ יקויים בם יראת י"י לחיים. והש"י יאיר עיניהם שתהי' היראה בהתגלות לבם בפועל ממש:
3
ג ועוד תדע הנה עפ"י האמור בזוה"ק יראת העונש לאו עיקרא דיראה ומעוררת דינים ח"ו. וא"כ למה נבראת היראה הלזו. תדע שמן הצורך ליראה הלזו כשרואה אדם שיצרו מתגבר עליו. אזי סגולת היראה לשרוף התאוות וכמ"ש בגמ' לעולם ירגיז אדם יצ"ט וכו' נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' יקרא ק"ש וכו' לא נצחו יזכיר לו יום וכו'. הנה קשה אם הוא הסגולה היותר בדוקה בזכרון יום וכו' למה ציוו לעסוק מקודם בסגולות אחרות שאינם בדוקות כ"כ. אך הוא הענין אשר דברנו. דאין לעורר היראה הלזו היא יראת העונש משום דמעוררת דינים על שונאי ישראל. ע"כ יעסוק מקודם ביראת הרוממות בתורה וק"ש כאמור אצלינו באריכות בחידושים לגמרא לשם וכשרואה שאין ברירה שהיצר מתגבר עליו אזי בהכרח להתעורר ולשרוף תאוות היצר ביראה הלזו. ואעפי"כ הבורא כל ברוב רחמיו ימתיק הדינים. כיון שכוונת האדם לש"ש לבלום רסן תאוותו וכ"כ הקדוש מהרד"ב זצוק"ל בפסוק כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה. דקדק הוא ז"ל. כיון שראה איתם עוסקים באהבות רעות בזנות הל"ל רק אין אהבת אלקים וכו'. גם ר"ק מיעוט מה בא למעט אך הכוונה שאמר רק מיעוט אפילו אותה היראה המועטת היא יראת אלקים יראת העונש אין במקום הזה דאילו היה להם אפילו רק יראת העונש היתה שורפת התאוות רעות. ובמ"א הארכנו בזה וכעת די בזה:
4
ד מהות האהבה. ז"ל הזוה"ק דף י"א בראשית. פקודא תניינא. דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה ולא נפקא מינה לעלמין ואיהו אהב"ה למרחם ב"נ למאריה רחימו שלים דכתיב התהלך לפני והי' תמים שלים ברחימותא. ודא הוא דכתיב ויאמר אלקים יהי אור דא רחימו שלימתא דאקרי אהבה רבה. והכא איהו פקודא למרחם ב"נ למאריה כדקא יאות. אמר ר"א אבא רחימותא בשלימו אנא שמענא בי' א"ל אימא וכו' אר"א אהב"ה רב"ה היינו אהב"ה שלימתא בשלימו תרין סטרין ואי לא אתכליל בתרין סטרין לאו איהו אהבה כדקא יאות בשלימו. וע"ד תנינן בתרין סטרין איתפריש אהב"ה רחימו דקוב"ה אית מאן דרחים לי' מגו דאית לי' עותרא אורכא דיומין בנין סחרניה שליט על שנאיה ארתיה מתתקנין לי' ומגו כך רחים לי' ואי להאי יהא בהיפוכא ויהדר עלי' קוב"ה גלגולא דדינא קשיא. יהא שניא לי' ולא ירחים לי' כלל ובג"כ רחימו דא לאו איהו אהב"ה דאית לי' עקרא. רחימו דאיקרי שלים ההוא דהוה בתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו ותקונא דאורחוי דא רחים לי' למאריה כמה דתנינן אפי' הוא נטיל וכו' דא איהו רחימו שלים דהוה בתרין סטרין וכו' אר"א לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודי כש"כ בפקודא דא אצטריך יראה לאתדבקא בהאי היך אתדבקת. אהב"ה איהו בסטרא חד טב וחד ביש כמה דאתמר דיהב עותרא וטב אורכא דחיי בני ומזוני כדין איצטריך לאתערא יראה ולמדחל דלא יגרום חובה וע"ד כתיב אשרי אדם מפחד תמיד בגין דהא כליל ירא"ה באהב"ה והכי איצטריך בס"א דדינא קשיא לאתערא בי' יראה כד חמי דדינא קשיא שריא עלוי כדין יתער יראה וידחל למארי: כדקא יאות ולא יקשה לבי' וע"ד כתיב ומקשה לבו יפיל ברעה בההוא ס"א דאיקרי רעה אשתכח יראה דאתאחדת בתרין סטרין ואתכלילת מינייהו ודא איהו אהבה שלימתא כדקא יאות עכ"ל. הנה אין דעתינו לפרש כעת המאמר לפי קט שכלנו. רק הבאתי המאמר הצורך למצות אהב"ה הנצרכת ג"כ לכל מצוה ולכל תורה ותפלה. והיא נהוגה בכל עת ובכ"ז. והנה לדעתי גם במצות אהב"ה לצאת י"ח המצוה של תורה. הדין הוא כמו במצות היראה בכל הפרטים שביארנו לעיל אות ב' אשר תיכף בקומו יכוין לקיים מצות אהבה ויחשוב בטובת הבורא ית' על נבראיו. ובפרט לאומה הנבחרת והטובות הפרטיות שבכל עה ובכל זמן ורגע. עם גודל רוממות בוראינו. ושפלות מצבינו. אז יתלהב לבבו לאהבה עזה כ"א כפי רוחב הבנתו. ואם מחמת הגשמת הגוף אטום לבבו מהתפעל באהבה. הנה עכ"ז בהתעוררות המחשבה. וזכירת חסדי אבות אשר הורישו לנו בירושה מדת האהבה יקיים בזה המצוה באהבה מסותרת עיין בס' התניא וגם נ"ל לצייר לפניו השם הוי' בניקוד סגו"ל והשם א"ל ויבקש מהש"י להאיר בלבו האהבה בהתגלות לבו ונפשו להתנענע באהבת השי"ת ותורתו ועבודתו וכולי האי ואולי הש"י יעזרהו וכזה יעשה קודם כל תורה ותפלה ומצוה. ובכל שעה מהיום שיזכור. ודי בזה למשכיל מהמון עם כי רחמנא לבא בעי עד יערה עלינו רוח ממרום:
5
ה אמנם כן את אשר עם לבבי אשיחה בנידון המ"ע של התפלה הנה צריכה ג"כ ליראה ואהבה. מי שחננו הש"י בדיעה והשכל אין די בהערת היראה ואהבה רק בהתחלת התפלה בסדרה כאשר תקנו אנשי כנה"ג. דהנה הם סדרו לנו הסדר עפ"י סדר עליות העולמות ממטה למעלה. והנה תתבונן בהתחלת סדר התפלה ברכות השחר וקרבנות. הנה היא תפלת העשי'. והנה הוא מעורר לנפשו היראה ואהבה כפי התבוננות שכלו בגדולת המלך בעולם העשי'. והנה מברוך שאמר מתחיל תפלת היצירה. הנה האהבה הקודמת לאדם אינה אפי' ערך בחי' היראה הנצרכת ליצירה התבונן נא במושכלות אשר עתוק בעולם התחתון הוא מלכות של עולם שלמעלה ממנו והבן התבונן נא עפ"י פשוטו במשל שהביא בעל חו"ה בתינוק שהי' בבור אסור אצל המלך. והמלך שלח לו מזונו בכ"י ע"י אחד ממשרתיו. והי' משבח ביראה ואהבה את בעל הבור אשר יש לו ממשלה על הבור הזה. והוא עבדו. וגם השליח הוא עבדו של מלך. וכששמע השליח דבריו. הנה הזהירו אל תאמר כן שלא תחטא. כי אין הבור הזה לבד ממשלחו של מלך כי הבור הזה כאין לנגד רוחב ואורך ארצותיו של מלך ואין אני ואתה בלבדינו עבדיו של מלך רק צבאותיו וחייליו כחול הים. והבין הנער מעט מגדולת המלך וקם מרעיד. הנה אין היראה ואהבה הקודמת נחשבת לכלום נגד היראה ואהבה הניתוספת להנער אחרי הודיעו השליח מגדולת המלך. וכל מה שמוסיף השליח בהודעה את גדולת המלך ניתוסף בהנער בכל פעם יראה ואהבה יתירה. הנה ממשל הזה תבין הגם כי אין סוף לגדולתו ית"ש. הנה אנחנו כתינוק הזה אשר בכל פעם מודיע אותו השליח יותר. ע"כ מהראוי לכל מי שחננו הש"י בדיעה. אשר בהגיעו בסדר התפלה מעולם ועד עולם ומהיכל להיכל כנודע מכתבי מרן האריז"ל יקבל התעוררות חדשה ביראה ואהבה ודי בזה למשכיל על דבר.
6
ו ודע את אשר התבוננתי מכתבי תלמידי הבעש"ט זצלה"ה מובא בס' תולדות יעקב יוסף אשר ביותר יהי' התאמצות האדם להתגלות היראה מההגלות האהבה כי באם יזכה האדם ליראה אמיתיית יסייעוהו מן השמים לאהבה אמיתיית כי דרכו של איש לחזור וכו' והבן:
